אני נשואה ואמא לשני בנים מהממים. כמה ימים אחרי החתונה גיליתי את הקושי שלי בקיום יחסים מלאים. אחרי חודש וקצת של נסיונות, מתוסכלת מאוד פניתי לרופאת נשים שטענה שאני סובלת מוגיניסמוס ופטריה וקיבלתי משחת סטרואידים והפנייה לסקסולוגית. את המשחה מרחתי (במזל) פעם אחת בלבד כי כל מה שקראתי על פטריות לא התאים למה שאני הרגשתי. מיהרנו לקבוע תור לסקסולוגית מתוך אמונה שזה מה שיציל אותנו. הסקסולוגית הבטיחה שתוך כמה חודשים אנחנו במקום אחר לגמרי!

והחודשים עברו.. ואיתם הנסיונות, האימונים שלי, התרגילים, המפגשים, הכסף שהושקע וכלום. רק בחורה אחת שמרגישה שהגוף שלה דפוק לגמרי והיא בכלל.. בעקשנותה של גיסתי המהממת שהחליטה שלא יכול להיות שאנחנו נמצאים 10 חודשים במצב הזה ויחסי מין לא אמורים להיות דבר כואב ואם הם כואבים – אז יש בעיה! הגעתי לרופאה מומחית בתחום, שבלי ספק איבחנה וסטיבוליטיס (הורמונלי+מולד) וטענה שיש כיווץ שנוצר רק בגלל טיפול לא נכון שעברנו אצל סקסולוגית שלא עלתה על הבעיה באמת! כל התרגילים שהיא נתנה בהחלט עוזרים לוגיניסמוס אבל לא מתאימים בשום צורה לוסטיבולודיניה. בינתיים, נכנסתי להריון בניסי ניסים, עם חדירה חלקית. מיד אחרי ההריון הופנתי לטיפול בלייזר קר ופיזיותרפיה. עם תינוק קטן, בתחבורה ציבורית, הייתי נוסעת פעם-פעמיים בשבוע לעיר אחרת רק כדי לקבל את הטיפול שהציל אותי. 

אחרי מספר חודשים של טיפולים וכמעט שנתיים (!!) של נישואין הצלחנו לראשונה לקיים יחסים מלאים בהנאה! הוסטיבוליטיס לא נעלם וגם לא יעלם לגמרי כנראה אף פעם. אבל למדתי לחיות אותו וללכת איתו יד ביד. בעלי ואני למדנו שיחסי מין זה לא רק חדירה ויש עוד הרבה מסביב. עד היום, לפעמים מצליחים, לפעמים לא. אבל אין מקום להשוות את הכאב בהתחלה לכאב המזערי שאני חווה, אם בכלל, כיום.