"היי דוקטור. 

אני אלה ויש לי וולוודיניה, וגם כיווץ יתר של שרירי רצפת האגן. מאובחנת מזה שנתיים וחצי. 

אני בוגרת טיפולי פיזיותרפיה לרצפת האגן, עם פיזיותרפיסטית רגישה ומקסימה שלא הצליחה לעזור. גם לא באמצעות ביופידבק. תשעה טיפולים, תודה ששאלת. 

בוגרת טיפולי מאסז' ודיקור מערבי רפואי, שעזרו! אבל רק חלקית. איפה? בשערי צדק. 

בוגרת ניתוח לפתיחת ההיימן שלא עשה כלום, כל כך כלום שקיבלתי המלצה לנסות ניתוח חוזר, רחב ועמוק יותר. אולי. עוד נראה. 

בוגרת דיקור סיני ורפלקסולוגיה וכל מיני דברים עם מוסיקה נעימה ברקע. לא אגיד לך שזה עשה משהו, אבל זה לפחות היה נעים. 

מאתמול אני גם בוגרת זריקה לשיכוך כאב, על פניו, גם הוא נכשל בהצלחה. 

מועמדת לטיפול בוטוקס לשריר. אם תל השומר ומשרד הבריאות יסתדרו ביניהם איך מכניסים את זה לסל. 

עברתי בדיקת וולווסקופיה, הכל תקין. תודה להשם. 

חיה עם אלטרול 50 מיליגרם, הנס הקטן שלי, נס קטן, אבל נס,  ואם לא תופעות הלוואי? הייתי מעלה את המינון, אבל לא, לא הסתדרתי עם מינון גבוה יותר.  

אתה שואל איך זה בלי? אם אני שוכחת מהאלטרול אפילו יום אחד – הגוף שלי מזכיר לי את זה מיד. ואז זה כאב שיכול אפילו להשבית. 

מעבר לאלטרול היומי אני לוקחת גם פלוקנול פעם בשבוע ואנטרולין פעמיים ביום. בשביל המרשם אני מבקרת רופאה כירורגית פעם ברבעון בביקור של חצי דקה. נחמד. 

משחקת עם מאמני נרתיק פה ושם, פעם הייתי יותר עקבית, אבל קשה להתמיד במשהו שלא ממש נותן תוצאות. 

אם ניסיתי עוד משהו? 

כן, בגדול – אנטיביוטיקה, כדורים ואת כל סוגי המשחות שרופאת נשים יכולה לתת כשמגיעה אליה מישהי ומתלוננת על כאב והיא לא מבינה מהחיים. זה היה בתחילת הדרך, עוד לפני האבחנה, כשעוד לא מצאתי באינטרנט בעצמי מידע קצת יותר רלוונטי ממה שהיה לרופאה בקופה. 

הזוגיות? טפו טפו. חיים טוב ביחד וכמעט לא רבים. בן הזוג שלי מכיל, תומך ומתחשב. הוולוודיניה שלי לגמרי לא אישו בינינו. 

ביקרנו במשך תקופה אצל סקסולוגית, היה מעולה, מחכים ומלמד, בלי קשר לכאב. אנחנו בטיפול זוגי, כן, כי קיבלנו המלצה שאולי זה ישפיע, זה מעניין, מעשיר ובונה. וזהו. לא משפיע על הכאב. 

הייתה תקופה מסוימת שהלכתי לפסיכולוגית, הכי יקרה שמצאתי. השתדלתי להגיע פתוחה, ואני חושבת שהצלחתי. דיברנו על הוולוודיניה וניסינו למצוא חסכים בילדות שלי. היה משעמם פחד, היא טענה שאני צריכה ללמוד להתגבר על השעמום. בסוף חתכתי. 

הגעתי אפילו למטפלת מיוחדת בצפון הרחוק, אבל אחרי מפגש אחד והרבה חרטא – ברחתי. 

לא. לא חושבת שזה נפשי או פסיכולוגי. אפילו שבסוף הכל קשור להכל.  

בגדול אני ביחסים סבבה עם הגוף שלי, תמיד אפשר יותר. 

לא. לא עברתי אונס או טראומה מינית. כן, אני בטוחה דוקטור, לגמרי. יודעת שאתה שואל פעם שניה לפרוטוקול, רק לוודא, אז הנה, ווידאת. 

אוקי. אני סיימתי. 

ועכשיו, מה אתה אומר?" 

*** 

"תודה דוקטור… 

ואם יורשה לי, שניה לפני שיוצאת מהדלת, 

נכון וולוודיניה וזה. כל מה שדיברנו. היא באמת משפיעה, מכאיבה ולפעמים מטרללת. ונכון שהוולוודיניה היא חלק ממני. אבל היא לגמרי לא אני. 

כי אני? אני בחורה שמחה, מלאת אנרגיה ואחרת. 

זה בטח לא ממש מעניין אותך, אבל רק שתדע, שאני עושה בחיים שלי המון דברים שאני אוהבת, לומדת דברים שמעניינים אותי, עובדת בעבודה מספקת, כותבת לעצמי פה ושם, יוצאת עם חברות ומכייפת, מבקרת הרבה את המשפחה המורחבת, קצת אקטיביסטית כשחוטפת ג'ננה, וגם שרה באמבטיה בקול. 

תודה. 

אז לפנות למזכירה לקבוע את התור הבא?"